הנקה במלחמה: את לא לבד

הנקה במלחמה: את לא לבד

הנקה במלחמה היא לא עוד כותרת. היא מציאות מטלטלת שנשים רבות בישראל חוות בימים אלו. מה שאמור היה להיות שקט, אינטימי, מחבר – הפך פתאום למבצע לוגיסטי, רגשי, פיזי, ולפעמים גם כמעט בלתי אפשרי.

אמהות בתקופה של לחימה מרגישות הכול חזק יותר. הגוף פועל, אבל הלב מוצף. הפחד, חוסר הוודאות, חוסר השינה, הרעש – כל אלה מתערבבים עם בכי התינוק והצורך להאכיל או להניק. הנקה במלחמה היא פעולה כל כך פשוטה, שדורשת תנאים כל כך מורכבים.

סיפור אישי: אזעקה, תינוקת ואמא אחת שהצילה אותי

בצוק איתן, כשבתי נולדה, הייתי באותם ימים הראשונים שבהם הזמן נמרח, ההורמונים רועשים, והגוף עוד לא הבין שהוא אמור לתפקד. הלילות היו קצרים, ההנקה כאבה, התינוקת בכתה הרבה ואני בעיקר ניסיתי לשרוד. ואז – אזעקה.

אמא שלי הייתה אז איתי בבית, מתנדבת להחזיק את בתי בין הנקות כדי שאוכל לנוח. היא ישבה איתה בסלון, ואז נשמעה אזעקה. אמא שלי – שקטה ויציבה תמיד – קמה בבהלה ורצה לממ"ד עם תינוקת צורחת בידיים. "היא נבהלה מהאזעקה", היא אמרה לי כשהגענו. אבל אני ידעתי – זו לא רק היא. כולנו נבהלנו.

זה היה רגע משמעותי בשבילי. הבנתי כמה יותר קל לראות לחץ על אחרים מאשר להרגיש אותו בעצמנו. כמה קשה לזהות שאנחנו לא רגועות – גם כשכל הסימנים שם. הנקה במלחמה כבר לא נראתה לי כמו מטלה. היא הפכה לגשר. לרגע של חיבור שדרכו יכולתי לייצר שלווה, גם כשהכול רועש. למצוא את המקום השקט מראש, לארגן מזרן ומים ושמיכה נעימה במרחב המוגן, רק בשבילנו. הרגשתי שיש לי משהו לתת לביתי בטרפת של החיים.

הנקה בלחץ: כשצריך לייצר אוקסיטוצין בעולם שמייצר סטרס

כדי שההנקה תעבוד – צריך שחרור של אוקסיטוצין, הורמון האהבה. אבל כשאנחנו בלחץ? הגוף עוצר. השד "סוגר את הברז". ואז מגיעות הדאגות: "אולי אין לי מספיק חלב", "למה התינוק בוכה?", "אני לא מצליחה להניק כמו שצריך".

הנקה במלחמה שונה. הלחץ חיצוני – אבל הוא פועל עלינו מבפנים. אנחנו מגיבות אליו. ולכן, אנחנו גם יכולות להשפיע עליו. הנה כמה דרכים שעוזרות לי – ואולי גם לך:

• נשימות עמוקות – דרך האף, לעצור, ולשחרר לאט.

• אוזניות עם פלייליסט מרגיע – מוזיקה שקטה, קול מוכר, אפילו מדיטציה מוקלטת.

• ספר קליל – משהו שגורם לך לצחוק או לברוח לעולם אחר לרגע.

• מגע עור לעור עם הבייבי – זה לא רק מחבר, זה ממש מפעיל אוקסיטוצין בגוף שלך וגם שלו.

חשוב להבין: את לא אשמה. את לא "לא מצליחה להניק" – את פשוט במצב חירום. הנקה במלחמה היא אתגר בפני עצמו. אני חסידה גדולה של תוכניות מגירה, תרגישי שלמה עם עצמך בכל בחירה, את מרגישה שאת את צריכה בקבוק להרגיש בטוחה, תדאגי לבקבוק בתיק. מותר גם להניק כדי להרגע ולא כדי לאכול. אם זה מרגיע אותך ואת הבייבי לכי על זה. הנקה בזמן מלחמה, זה לעשות מה שעובד.

הנקה במקום ציבורי: לפעמים זה מביך, אז בטח במקלט ציבורי עם מלא זרים

אם את מרגישה לא בנוח להניק בציבור – את ממש לא לבד. הנקה במקום ציבורי תמיד הייתה נושא רגיש. עכשיו, עם מלחמה, פינוי, מקלטים ואנשים זרים סביב – התחושה יכולה להיות אפילו קשה יותר.

אבל: את והתינוק שלך קודמים לכול. אז אם את מרגישה בנוח, את מלכה, תקפצי הלאה. אם לעומת זאת, את מרגישה שתרצי להניק בציבור, התינוק לא מסתדר עם כיסוי ואת בכל זאת רוצה לפרוץ את המחסום הזה:

הנקה במקום ציבורי – איך עושים את זה בפועל?

1. שבי עם הגב לכולם – תחפשי קיר או פינה שקטה.

2. דברי מראש עם מישהי שנמצאת איתך – תגידי לה: אני צריכה כמה דקות, תוכלי לעזור לי לשמור על פרטיות?

3. הכניסי משאבה ידנית לתיק וצידנית קטנה – שאיבה במרחב ציבורי יכולה לעזור לשמור על אספקת החלב בלי לחץ.

הנקה במקום ציבורי יכולה גם להיות מתואמת מראש עם הסביבה, בואי נניח שאנשים טובים סביבנו ורוצים לעזור – "אני אלך להניק עכשיו במקלט, אם אפשר לסובב את הראש", "אפשר שמישהו ישב ויסתיר אותנו קצת?". אנשים רוצים לעזור – רק תגידי איך. לפעמים, כשאת אומרת בקול מה את צריכה, את מקבלת גם מקום – וגם חיזוק.

תמיכה רגשית: את לא לבד בזה

כשהלב כואב – לפעמים מה שחסר זה לא טכניקה או אביזר – אלא פשוט נראות. מישהי אחת שתראה אותך, שתקשיב, שלא תנסה לתקן. לפעמים זו חברה, שכנה, יועצת הנקה, או אישה שאת לא מכירה – אבל איתך באותו מקלט.

הנקה במלחמה מרגישה פחות בודדה כשיש איתך עוד מישהי. חיבוק, מילה טובה, בייבי שאנחנו מחזיקות רגע לאפשר לאמא עמוסה כמה רגעים להתארגן. לפעמים כשיש לנו רגע שקט ואנחנו נותנות לאמא אחרת תחושת הנתינה ממלאת אותנו ונרגיעה גם יחד.

אל תישארי לבד. אם את מרגישה עומס רגשי אפילו הודעה אחת – יכולה לשנות הכול. תשלחי הודעה לבת משפחה או חברה.

הנקה במקום ציבורי – ומה אם זה לא מרגיש נעים?

מותר לך לא להרגיש נוח. זה טבעי. זה מובן. ואם זה מה שאת מרגישה – תני לעצמך לגיטימציה. תתני בקבוק. תתני מוצץ. תעשי הפסקה. הנקה במקום ציבורי לא חייבת להיות תמיד ה"פתרון הכי טוב" – היא רק אפשרות אחת. אם את משלבת, תזכרי לארוז משאבה ידנית בתיק, ולפנות חלב אם את מרגישה אי נוחות. גם אם לא תשמרי את החלב אחר כך זה ישמור עליך מפני דלקת.

ומה אם בכל זאת את רוצה להניק? תמצאי לעצמך "טקס קטן". לשים את הצעיף. לשבת בפינה קבועה. לקחת רגע לנשום. להפוך את הרגע הזה לשלך. גם כשיש אנשים – את יכולה לייצר לעצמך בועה.

הנקה במלחמה: כל טיפה – עולם ומלואו

כן, כל טיפה. גם אם הנקת רק דקה. גם אם שאבת חצי בקבוק. גם אם שילבת עם תמ"ל. גם אם הפסקת והתחלת שוב. הנקה במלחמה נמדדת לא בכמות – אלא בכוונה, בניסיון, העולם לא שחור או לבן, את יכולה לבחור לא להניק כמה ימים, כל עוד תשמרי על אספקת החלב עם משאבה תוכלי לחזור ולהניק, או להניק חלק מהזמן. בחמלה עצמית, והקשבה לבייבי אפשר לשלב.

הזמנים האלו קשים. את עייפה. את מוצפת. את אולי בוכה לפעמים בלילה, ולא בטוחה מה את עושה. אבל בכל פעם שאת מציעה הנקה, בקבוק, בכל פעם שאת מחזיקה את הבייבי קרוב – את עושה את הדבר הכי טבעי בעולם. גם כשהמציאות לא.

לסיום: את נהדרת.

הנקה במקום ציבורי או הנקה במלחמה – זו לא הוכחת גבורה. זה פשוט את, עושה את הכי טוב שלך.

אז תנשמי. אז תבקשי עזרה. אז תמשיכי או תפסיקי – רק לפי מה שטוב לך.

את לא צריכה להיות מושלמת. רק להיות.

אם את צריכה לדבר – אני כאן.

את נהדרת. את עושה הכי טוב שלך. וזה – יותר ממספיק.

הנקה במלחמה היא מסע. וכולנו הולכות אותו יחד.

הנקה במקום ציבורי היא בחירה אחת, יש עוד אפשרויות אם את לא רוצה.

שיהיו לנו ימים שקטים ולילות רצופים.